הרב אברהם בלס כט תמוז, תשפב28/07/2022
בתקופתנו ישנם המסתכלים על המצב בעיניים הבוחנות איזה "פסלים" נכנסו ונכנסים לארץ ישראל ולמדינת ישראל, בעוד שיש הבוחרים להתבונן בעיקר בתהליך האלוקי המפעים של הגאולה והתקדמותה
ברצוני להביא כאן חידוש ששלח לי תלמיד באורות ישראל, שולחת רחובות....
מובא בירושלמי (סוכה ד, ג) "תני בשם רבי ליעזר עבודה זרה עברה עם ישראל בים. מה טעם. (מהו המקור?) מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים וא-להיו (שמואל ב, ז כג)". כלומר ר' ליעזר לומד מהפסוק בשמואל כי בקרב בני ישראל בקריעת ים סוף בזמן הנס הגדול והאדיר – עוברת איתם עבודה זרה (במכילתא דרבי ישמעאל מובא שזהו פסלו של מיכה).
למעשה הבנה זו הופכת את המילה א-להיו המופיעה בפסוק לחול. וכן משקפת את המצב שבו למרות הניסים והנפלאות אותם ראו בעיניהם, לא חל שינוי פנימי בקרב יוצאי מצרים והמנטליות וההרגלים ממצרים ממשיכים ללוות אותם גם בהגיעם לים סוף.
מול עמדת רבי ליעזר נצבת עמדת רבי עקיבא שם "אמר לו רבי עקיבה חס ושלום אם אומר את כן נמצאת עושה את הקודש חול" כלומר לשיטת רבי ליעזר יצא כפי הנזכר שהשם א-להיו הינו במשמעות חול.
אולי ניתן גם לדרוש שלא בהכרח שרבי עקיבא חלק על העובדה המציאותית שפסלו של מיכה חצה את ים סוף, וכן שמצבם המנטאלי של ישראל באותו השלב שימר עוד דפוסים ממצרים, אלא שטוען רבי עקיבא שההתמקדות במצב הנתון ללא התבוננות בתהליך האלוקי בכללותו הגואל את ישראל, הרי שהוא הופך את הקודש לחול.
כך גם בתקופתנו ישנם המסתכלים על המצב בעיניים הבוחנות איזה "פסלים" נכנסו ונכנסים לארץ ישראל ולמדינת ישראל, בעוד שיש הבוחרים להתבונן בעיקר בתהליך האלוקי המפעים של הגאולה והתקדמותה ובכך פועלים לקידוש החול.
"מה תלמוד לומר אשר פדית לך ממצרים כביכול כאילו עצמך פדית". ורבי עקיבא מסביר שכביכול הקב"ה שהה עם בנ"י ממצרים ובגאולתם הוא כביכול נגאל.
אם כן רואים כאן שתי תפיסות שניתן לראות ששתיהן עוסקות ביסודות אמוניים, ולא נרתעות לשאול שאלות ולגעת בדברים בלא כחל ושרק, הן ההבנה שבני ישראל שימרו דפוסים על אף הניסים הכבירים, והן ההבנה שהקב"ה כ"כ מחובר לישראל כך שכביכול הוא עימם בגלות והוא עימם בגאולה.
מובא בירושלמי (סוכה ד, ג) "תני בשם רבי ליעזר עבודה זרה עברה עם ישראל בים. מה טעם. (מהו המקור?) מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים וא-להיו (שמואל ב, ז כג)". כלומר ר' ליעזר לומד מהפסוק בשמואל כי בקרב בני ישראל בקריעת ים סוף בזמן הנס הגדול והאדיר – עוברת איתם עבודה זרה (במכילתא דרבי ישמעאל מובא שזהו פסלו של מיכה).
למעשה הבנה זו הופכת את המילה א-להיו המופיעה בפסוק לחול. וכן משקפת את המצב שבו למרות הניסים והנפלאות אותם ראו בעיניהם, לא חל שינוי פנימי בקרב יוצאי מצרים והמנטליות וההרגלים ממצרים ממשיכים ללוות אותם גם בהגיעם לים סוף.
מול עמדת רבי ליעזר נצבת עמדת רבי עקיבא שם "אמר לו רבי עקיבה חס ושלום אם אומר את כן נמצאת עושה את הקודש חול" כלומר לשיטת רבי ליעזר יצא כפי הנזכר שהשם א-להיו הינו במשמעות חול.
אולי ניתן גם לדרוש שלא בהכרח שרבי עקיבא חלק על העובדה המציאותית שפסלו של מיכה חצה את ים סוף, וכן שמצבם המנטאלי של ישראל באותו השלב שימר עוד דפוסים ממצרים, אלא שטוען רבי עקיבא שההתמקדות במצב הנתון ללא התבוננות בתהליך האלוקי בכללותו הגואל את ישראל, הרי שהוא הופך את הקודש לחול.
כך גם בתקופתנו ישנם המסתכלים על המצב בעיניים הבוחנות איזה "פסלים" נכנסו ונכנסים לארץ ישראל ולמדינת ישראל, בעוד שיש הבוחרים להתבונן בעיקר בתהליך האלוקי המפעים של הגאולה והתקדמותה ובכך פועלים לקידוש החול.
"מה תלמוד לומר אשר פדית לך ממצרים כביכול כאילו עצמך פדית". ורבי עקיבא מסביר שכביכול הקב"ה שהה עם בנ"י ממצרים ובגאולתם הוא כביכול נגאל.
אם כן רואים כאן שתי תפיסות שניתן לראות ששתיהן עוסקות ביסודות אמוניים, ולא נרתעות לשאול שאלות ולגעת בדברים בלא כחל ושרק, הן ההבנה שבני ישראל שימרו דפוסים על אף הניסים הכבירים, והן ההבנה שהקב"ה כ"כ מחובר לישראל כך שכביכול הוא עימם בגלות והוא עימם בגאולה.
